undefined_bit's profile picture. אשה מחפשת את שאבד לה

רק צל, בלי דמות

@undefined_bit

אשה מחפשת את שאבד לה

בהנחה שלא צפיתי בשום סדרה או סרט בערך בעשור האחרון, ופתאום תפס אותי חשק לנסות, איפה הייתם ממליצים להתחיל?


הנשואה צחקה ואמרה שתקנה לי חוטיני. עניתי ברצינות שאם היא מוצאת את זה מושך, שתקנה מה שלטעמה, ואני אלבש. אחרי כמה רגעים של הלם ועוד בדיחות צד בדקה שוב שאני רצינית. אמרתי לה שכל מה שמושך בעיניה שווה לכל הפחות נסיון. נראה לי שבקרוב אקבל חוטיני. מעניין איך זה מרגיש במכנסי עבודה.


מקבלת הודעה מהחבר החדש. שואל מתי אני באה לסטייק וכוסית, ואם סטייק על עצם זה בסדר. כותב שלילדים יכינו שניצלים, ושקנו לגו לגדול ופאזל לקטנה. מבקש רשות להרכיב איתם יחד כדי להכיר אותם קצת. אני מחבבת את הבחור. דייק את כל המשפחה בבת אחת.

הדבר שציפיתי לעשות הבוקר: ללכת לעוד טקס זכרון. הדבר שלא ציפיתי לעשות הבוקר: לפגוש את החבר החדש של סבתא שלי. המשפט הראשון שיצא לי מהפה (אחרי לחיצת היד החזקה המתחייבת): תעשה אותה שמחה. החיים קצרים מכדי לא לבלות אותם במקומות שעושים לנו טוב. הפכתי לאבא שלי.



מזל שהיוזר הזה קיים. אפשר לכתוב בו את כל הדברים שאין להם מקום במציאות האמיתית של החיים. לצעוק לתוך הבור ולתת לשיבולים לשאת את הרגש, בלי שם ובלי פנים. בלעדיו, המחשבות היו פשוט ממשיכות להטיח את עצמן בגולגולת שלי, מתפוצצות לאלף רסיסים בכל סיבוב. מדי פעם הייתי מוצאת רסיס כזה, ונזכרת.


״את שותקת הרבה״. הקושי מבעבע בי, גועש ורועש ונוזל מכל חור. במלים, בגוף, בידיים. השרירים תפוסים בבקרים, אם בכלל הצלחתי לישון. הידיים חסרות מנוחה. ואז מגיעות המילים: הציניות מושחזת, הסרקזם בועט, הארס נוטף. זו לא מי שאני. זו לא מי שאני רוצה להיות. אז אני שותקת. שותקת ומבקבקת את הרעל


לא חושבת שאי פעם, בחיי, אמרתי כל כך הרבה ״הכל בסדר״ כמו בחודש האחרון.


4 כוסות יין ביום הולדת בג׳ימבורי (שישי בערב, מיינד יו). לא בטוחה אם מדובר בציווי אלוהי או כורח הישרדותי.

שיכורה ברחוב בחמישי בצהריים, כמו שאלוהים התכוון.



שיכורה ברחוב בחמישי בצהריים, כמו שאלוהים התכוון.


האופטימיות שאני כן מרשה לעצמי: ממפה כלי עבודה וחוסרים ועושה השלמת רכישות, כי תהיה עלייה משמעותית בכמות המשימות בקרוב. הלוואי שכולם יחזרו הביתה. שהעוטף יפרח שוב. שיהיה לנו עוד המון מה לעשות. עוד יותר מהיום. נעמוד בזה. בינתיים אני קונה עוד כלי עבודה. שיהיו זמינים בבוא העת.


בדרך הביתה, את אומרת, בסוף עוד יהיה לנו טוב. אני אומר לך עד הבוקר, הכאב הזה יחלוף את מחשבת, כמה זמן כבר הסיפור הזה ממשיך לא, לא נגמר. 🎗️


ב24 השעות האחרונות שאלתי מספר גדול מהצפוי של גברים מה מידת הכפפות שלהם, ורק אחד מהם הפך את זה לבדיחת גודל. כל הכבוד למין הגברי, אתם ממש משתפרים. (תודה ל@rodphallic שהמליץ ועמד בגבורה באינסוף חפירות, שהובילו לאבזור איכותי של לא מעט מתנדבים.)


United States الاتجاهات

Loading...

Something went wrong.


Something went wrong.