yeshlima's profile picture. משתנה קצת בכל יום

פורקת

@yeshlima

משתנה קצת בכל יום

כשרשעים אומרים "בשעות המוקדמות של הבוקר", באיזו שעה צריך לכוון את השעון המעורר?


הוא התיש אותי היום. הוא לא עשה דבר חריג או שונה ממה שהכרתי ממנו עד היום, ועדיין, אני מותשת. זה מתבטא בגוף, בנפש, באנרגיה, בצמא לשקט, למקלחת חמה וארוכה, ברצון לגמוע לאט את הקפה. לשקוע בספר ובמחשבות ואז שוב בספר. אבל עוד רגע נתיישב לארוחת שישי, ואני אדחיק את התשישות. בלית ברירה.


לכולנו יש מגננות להתמודדות, אבל לפעמים המגננות הללו הן דווקא אלו שפוגעות בנו.


הייתי קמה בלילות שטופת זימה, מלטפת ומעירה אותו ואת זיכרותו משינה. הוא היה נעתר לתאוותי ומנסה לחדור אליי אך גופי היה בוגד במחשבותיי הרטובות ומתייבש בתגובה לאופן בו נגע בי. אז הייתי מתמקמת בין רגליו, מלקקת זיקפתו ונרטבת בעצמי וכך מחדירה אותו לתוכי. פעם ופעמיים והוא היה גומר, בלעדיי


הילדים יצאו מהבית ונשארנו לבד רק שנינו, ואם ולו וכו... איזה sextime מבוזבז יש כאן עכשיו.


אם האמת שלי איננה מתיישבת עם האמת שלך, זה לא הופך את מי מאיתנו לטועה. אין אמת אחת.


ואם תעמוד בפניי נרעד ובלב שלם ותתחנן שאמחל לך על חטא שחטאת לפניי בביאה על חטא שחטאת לפניי בהשפלה על חטא שחטאת לפניי בזלזול על חטא שחטאת לפניי בטומאת שפתיים על חטא שחטאת לפניי בניכור על חטא שחטאת לפניי בקפיצת יד על חטא שחטאת לפניי בשתיקה על כולם אסלח לך אבל לא אשכח


מה קודם למה? כשאני שומעת אותו צועד מהסלון לכיוון חדר השינה אני מיד נשכבת ומתכסה כדי להירדם, או שכשהוא מניח שאני כבר רדומה הוא מסיים את עיסוקיו בסלון ובא לחדר השינה?


לפעמים כשהמוח עמוס במחשבות, כל מה שצריך לעשות כדי לסדר אותן זה פשוט לישון.


בבוקר הלכתי לשמוע שופר, ובזמן שהצלילים שבוקעים ממנו מילאו את חלל ההיכל, דווקא אז הרגשתי כל כך מרוקנת. מחר אני לא הולכת.


נדמה לי שהחיתוכים האלו שעשו בזמן - יום, שבוע, חודש, שנה, נועדו כדי שתהיה לאדם סיבה, ואולי גם שיהיה לו מדד. כי אם הזמן היה יחידה אחת מתמשכת ובלתי נגמרת, היה קשה לו לייצר תקווה ולא היה לו לאן לשאוף. אמן שתהיה לנו סוף סוף שנה טובה.


אם כואב לי הראש ואנחנו ממילא לא שוכבים, אז באמת כואב לי הראש?


יש תקופות בהן אני מרגישה יפה. האופן שבו הבגדים מונחים עליי גורם לי להרגיש נשית, החזה הקטן נראה לי חצוף וסקסי, האגן פרופורציונלי לגוף, הקמטים בפנים לא בולטים מידי והשיערות הלבנות שזרוקות בשיערי מחמיאות בעיניי. עכשיו זאת תקופה כזאת. שאני יפה.


לפעמים, כנקמה קטנה ומתוקה, אני יושבת ומקפלת כביסה, מסדרת לכל אחד ערימה, ורק את הבגדים שלו אני לא הופכת 😏


התמונה הזו משום מה הזכירה לי ימים רחוקים, בהם היינו מתהלכים יחד, ואיך אינסטנקטיבית הייתי כל פעם שולחת אליו יד כדי לשלב אותה בשלו, והוא היה שומט אותי ממנו אחרי דקה קצרה.

yeshlima's tweet image. התמונה הזו משום מה הזכירה לי ימים רחוקים, בהם היינו מתהלכים יחד, ואיך אינסטנקטיבית הייתי כל פעם שולחת אליו יד כדי לשלב אותה בשלו, והוא היה שומט אותי ממנו אחרי דקה קצרה.

הרבה זמן לא הרגשתי את התחושה הזו, של דמעות שהודפות את השער הנעול ומאיימות להתפרץ. אני אלופה בלהחביא אותן עמוק ולהתכחש אליהן. לפעמים אני שוכחת שהן שם, ממתינות לזלוג ולהנכיח את הכאב. הפעם הן לא חיכו, התקדמו לאיטן בשביל הבריחה, דרך הבטן החתוכה וסדקי הלב, חנקו את הגרון ונשטפו מתוכי.


אם אני אצליח לשחרר מדברים שאין לי באמת שליטה עליהם, כנראה שפחות אפגע.


מסתבר שלא כל מה שבא לי כדאי לצייץ


היום אני מתפשטת מול המראה ומביטה בעצמי. שנים שלא הייתי מסוגלת, שהתביישתי, כאילו אשה זרה בוחנת אותי, את הנקודות והנמשים, את החזה שקטן מידי, הישבן שגדול מידי, את סימני הלידה וכל שאר הפגמים. אבל היום, היום אני מתהלכת בבית ערומה, מצדי שיסתכלו גם השכנים.


כשאני איתו אני לא בודדה, אני נטושה. וההבדל הוא כל כך משמעותי. בודדה זה מצב נתון כשלעצמו, ואילו נטושה זה מצב תוצאתי של מישהי שפעם מישהו היה איתה והוא כבר לא.


United States Xu hướng

Loading...

Something went wrong.


Something went wrong.